מבצעי קיץ באתר: ספר אחד ב60 ש"ח (קופון book60), שני ספרים ב50 ש"ח לספר (קופון book50), שלושה ספרים ב45 ש"ח לספר (קופון book45), ארבעה ספרים ומעלה ב40 ש"ח לספר (קופון book40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

כאוס ותקווה חלק 10: המורה למחשבת ישראל

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

בכיתה י"א דיברתי עם המורה למחשבת ישראל, אני לא זוכרת מה בדיוק סיפרתי לו, אבל הוא אמר לי: "הורים תמיד אוהבים את ילדיהם, אפילו ההורים של יגאל עמיר שכל המדינה שונאת אותו, אוהבים אותו ורוצים בטובתו". מי שהחוויה הבסיסית שלו היא שההורים אוהבים אותו ודואגים לו מכל לב, וגם הוא בעצמו הורה אוהב, לא יכול להאמין שיש מציאות אחרת. וגם אם הוא יודע שזה אולי קיים איפשהוא, כיצד הוא יכול לדעת שזה המקרה שלי? מי יכול להגיד לילדה או נערה – ההורים שלך לא מספיק אוהבים אותך?

רציתי להבין את החיים שלי, את מה שקורה לי. ידעתי שאני במצוקה. אבל כילדה ונערה לא הצלחתי להבין מה באמת מתרחש איתי. ההנחה הבסיסית של כולם מסביבי הייתה שהורים אוהבים ודואגים לילדיהם, כך שמה שהרגשתי היה לא הגיוני ואפילו לא אפשרי. יותר מזה, רציתי גם אני להיאחז באיזו תקווה, להשתכנע שההורים שלי אוהבים אותי ודואגים לי. רציתי גם אני לגלות שאולי אני לא מבינה נכון את המציאות, ודברים עוד יסתדרו ויהיו טובים יותר. אולי אפילו עד לפני חודשים ספורים לא איבדתי את התקווה הזו לגמרי. 

המורים, היועצת, החברות וכדומה רוצים לעודד, לעשות טוב. אבל, המציאות של הילד שחי בסביבה עוינת היא קשה, והיכולת שלהם לעזור מוגבלת ולעיתים אפילו מסוכנת. לכל דבר יש מחיר, כשמוציאים ילד מהבית, עוקרים אותו מסבתא, אחים, אחיות, חברות וכל המוכר. אי אפשר גם לדעת מה עלול להתרחש מחוץ לבית, ולעיתים במקומות האלה יש פגיעות מיניות, אלימות ועוד – האם באמת יהיה טוב יותר? האם הניתוק מכל המוכר יהיה שווה את זה? לכל דבר יש מחיר. אין לי תשובות לכל שאלות. אין תשובה אחת לכל ילד. בני האדם רוצים פתרונות פשוטים, לדעת שאם הממשלה רק תקצה יותר כסף הכול יסתדר. אני יודעת, כשהמשפחה מעורערת, אין תמיד פתרונות נגישים ויש הרבה חוסר אונים.

בכל השנים ידעתי ולא ידעתי, הבנתי ולא הבנתי. בגיל 21 טסתי עם איזו משלחת לגרמניה. בבוקר יום שישי עשו לנו פעילות, כל אחד צייר גרף שתיאר את רמת האושר שלו לאורך השנים. כל מי שהיה סביבי צייר את הילדות כמשהו מאושר, הייתי היחידה שגרף האושר שלה בילדות היה אפסי. התחלתי לבכות, אמרתי לאחראי שאני רוצה ללכת. הבנתי אז, מה שחוויתי לא היה באמת רגיל.

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: