מבצעי קיץ באתר: ספר אחד ב60 ש"ח (קופון book60), שני ספרים ב50 ש"ח לספר (קופון book50), שלושה ספרים ב45 ש"ח לספר (קופון book45), ארבעה ספרים ומעלה ב40 ש"ח לספר (קופון book40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

כאוס ותקווה חלק 13: הפנימייה לנערות בסיכון

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

לאחר שסיימתי שירות לאומי באולפנה למדתי במכללה לחינוך, ואחרי הצהריים עבדתי בפנימייה לילדות ונערות בסיכון, הייתי אחראית על 7 נערות בדירה והיה עליי להעיר אותן בבוקר, לעזור להן בשיעורי הבית וכדומה.

בחדר האוכל המשותף המדריכה של הבנות הצעירות צעקה על אחת מהן: "תפסיקי לעשות פיפי בתחתונים, את לא מתביישת בעצמך?". היא אמרה לי: "אני בכוונה צועקת עליה ליד כולם, שהיא תתבייש ותפסיק עם זה". הילדה בת ה-6 ואחותה בת ה-8 הוצאו מהבית בגלל שאבא שלהן פגע בהן, אחיות עדינות ושקטות, שרק רצו שיהיו נחמדים אליהן. הייתה ילדה שמנה שהיה לה גם קושי בדיבור, היא הייתה מתחננת לאם הבית שתיתן לה עוד חתיכת עוף. לפעמים הייתה שוטפת כלים כדי לקבל עוד קצת אוכל. היו בנות שהיו מקרצפות לאם הבית את הבית בשביל לקבל עוד אוכל וקצת מותרות. היו בנות גדולות יותר שהיו מנקות את הבית של רכזת הפנימייה כדי שתוכלנה לצפות בטלוויזיה. דיווחתי לעובדת הסוציאלית על פגיעה מינית שהייתה בפנימייה, היא הייתה חייבת להעביר את זה הלאה. בפנימייה החליטו שלא לדווח, לא רצו ביקורת ועניינים.

אחת מהנערות תמיד רצתה לחזור לבית, אימא שלה ובעיקר האבא החורג שלה לא רצו אותה בבית. האימא הייתה מתקשרת ומתחננת שאשכנע אותה להישאר שבת בפנימייה, אבל הנערה הייתה חוזרת ביום חמישי מבית הספר ועושה הכול כדי לנסוע מיד באותו הרגע לבית. היו בנות שאף פעם לא רצו לחזור לבית. פעם התקשרה אליי נערה והתחננה בהיסטריה שאסכים לקחת אותה תחת חסותי בשבת. היא התנהגה באלימות, והמדריכה שלה סירבה שהיא תישאר לשבת. אבא של הנערה הזו גם היה אלים. הסכמתי. בכל השבת לא הרימה יד, רק יצאה שבת והיא איבדה שליטה. פעם העבירו מישהי דירה, היא הייתה צריכה ללכת עם הכרית והשמיכה שלה לדירה האחרת, היא סירבה. אמרה לי: "ככה הולכים רק כשזורקים אותך מהבית".

בקיץ נציגים ממשרד הרווחה ערכו ביקורת גדולה בפנימייה. המנהלת שלחה את כל הילדות לבתיהן, גם כאלו שהייתה בעיה לשלוח אותן לשם. היא גם קנתה דשא סינטטי, משחקי גינה ואפילו ספסל נדנדה, ואנחנו המדריכות נשארנו וקרצפנו את הפנימייה. כשהנציגים הגיעו הם קיבלו ארוחת בוקר עשירה עם כל הפינוקים. בשבת בבוקר היו שואלים את הבנות בחדר האוכל: "שוקו (שמכינים בכוס, לא בשקית) או קורנפלקס?", הן לא היו יכולות לקבל גם את זה וגם את זה, אבל עכשיו כולם נהנו מארוחה משובחת. בביקורת כתבו על הפנימייה דו"ח נפלא, אולי הם אפילו זכו באיזה פרס. תמיד כשהנציגים באו לבקר, זה היה מתוכנן מראש, כך שבאותו היום היה ניתן להכין כמויות גדולות יותר של מזון, מנה צמחונית, וכל המדריכות היו נחמדות ונעימות.

לקראת סוף השנה השנייה החלטתי להתפטר. דיווחתי עליהם בסודיות ל"מועצה לשלום הילד", ומשרד הרווחה שלח אנשים לתחקר את הבנות ואת העובדות הסוציאליות. כמה חודשים לאחר מכן כשכבר לא עבדתי שם, המפקח הארצי על הפנימיות הזמין אותי לפגישה בשכונת תלפיות בירושלים. הוא אמר לי שסך הכול רוב הבנות מרוצות מהפנימייה, ואם זה כל כך נורא – איך זה ייתכן? ניסיתי להסביר לו, אבל גם אני התבלבלתי קצת, לא ידעתי אז את מה שאני מבינה היום. ילדים שגדלים במציאות מעוותת לא תמיד יודעים לאיזה יחס הם ראויים, ובכלל, אם יש ילדות שמרוצות מאוד מזה שהן ניקו את הדירה של אם הבית בתמורה לעוד חתיכת עוף – זה אומר שזה בסדר? לפי זה נקבעות הנורמות של משרד הרווחה בישראל? עם השנים הבנתי – מערכות ציבוריות תמיד מעדיפות לטאטא את הבעיות. אם יש בעיות, גם המפקח עלול להיות מואשם בזה שהתרשל בתפקידו, אז הוא יעדיף להסתיר את זה ולהגן על החברים שלו, והם יום אחד בתורם יגנו עליו בחזרה.

מי שבכל זאת לא וויתרו לבעלי הפנימייה היו רשויות המס במדינת ישראל. בחג הפסח מנהלת הפנימייה לקחה את כל בני משפחתה למלון בים המלח בעלות של 47 אלף שקל, אולם היא הצהירה שהכסף הזה שולם עבור הסעות לבנות הפנימייה. למעשה, בכל חודש הנהלת הפנימייה הוציאה כ-100 אלף ש"ח על טיסות לחו"ל, קניית בגדים יקרים, בילויים וכדומה, אולם החשבוניות האלו הוצגו כאילו נועדו לתשלום ההוצאות של בנות הפנימייה. בפועל, הבנות המסכנות נאלצו להתחנן לעוד קצת קורנפלקס, כמה שקלים כדי לנסוע לבית באוטובוס או חולצה חדשה במקום החולצה הבלויה. הגילוי של מס הכנסה הוביל בסופו של דבר לסגירת הפנימייה. לי הם שילמו סכום שהיום שווה לכעשרת אלפים ₪, לפי החלטה של בית הדין לענייני עבודה אליו הגשתי תביעה.

עזבתי את הפנימייה מוכת האלימות, יצאתי בשאלה. רציתי להתחיל חיים חדשים ובטוחים. לא ידעתי שייקח לי עוד עשור שלם מחיי, עד שסוף סוף אצליח להימלט מהאלימות ששבה וחזרה לחיי כמעט בלי שליטה.

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: