מבצעי קיץ באתר: ספר אחד ב60 ש"ח (קופון book60), שני ספרים ב50 ש"ח לספר (קופון book50), שלושה ספרים ב45 ש"ח לספר (קופון book45), ארבעה ספרים ומעלה ב40 ש"ח לספר (קופון book40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

כאוס ותקווה חלק 16: חיים בלי משפחה

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

מה שלא נגמר במשך שנים ארוכות היה תחושת הבדידות. לא הייתה לי משפחה שניתן לסמוך עליה שתעזור לי ברגעים קשים. לעיתים הייתי חושבת מה יקרה לי אם אחלה בסרטן, מי יבוא איתי לבית החולים, מי ילחם את מלחמתי מול המערכת הרפואית? מה יקרה לי אם לא אצליח להתפרנס, מי ייתן לי אוכל, מי ייתן לי קורת גג? מעולם לא הוזמנתי להיות בבית כשאני חולה, מעולם לא סייעו לי מבחינה כלכלית, אפילו מגירה בבית של אימא אין לי שנים ארוכות מאוד. כשנכנסתי להתגורר במעונות של האוניברסיטה, כולם מסביבי באו עם ההורים שהסיעו אותם ועזרו להם, ואני הייתי לבד. בטקס חלוקת תארים של התואר השני באה איתי חברה טובה, איש ממשפחתי לא הגיע. אנחנו זקוקים למשפחה תמיד, אבל בעיקר כשאנחנו חלשים ולא מסוגלים להתמודד עם בעיות החיים בעצמנו. במצבים האלה אין באמת הרבה אלטרנטיבות – רק משפחה עומדת איתך יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. ומי שאין לו את זה, זה כמו מן צל מאיים שמלווה אותו לאורך הימים והשנים.

הכמיהה הגדולה למשפחה הייתה אחד הגורמים שגרמו לי לוותר במערכות היחסים. לבת הזוג הראשונה הייתה משפחה תומכת, הם היו עושים ארוחות שישי, מפגשים משפחתיים וכדומה.  אני הייתי בחלק מהזמן בנתק משפחתי, וכשהקשר התחדש הוא היה שבור וחלקי. לעיתים אמרה לי שלא אוכל להגיע לארוחת שישי, ואז כשעה-שעתיים לפני הארוחה הייתה אומרת לי שזה אפשרי. ידעתי שזה נעשה בכוונה תחילה, היא רצתה שאהיה במתח סביב זה, הבינה שזה דבר רגיש אצלי, בכל זאת לא עמדתי בפיתוי והייתי מיד נכנסת למכונית ונוסעת אליה. עם הזמן היחס שלה כלפי הלך והידרדר, זה היה כחודש לפני החגים, והיא האמינה שלעולם לא אפרד ממנה בתקופה הזו בגלל החרדה שלא יהיה לי איפה להיות בחגים. נפרדתי ממנה. רציתי משפחה וזוגיות, אבל בסוף גם ידעתי – לא מתים מזה שחוגגים חגים לבד או מזה שקשה בחיים. אכן, היו חגים קשים, וימים קשים, אבל נשארתי בחיים.

שנים ספורות לאחר שיצאתי בשאלה סידרו לי מהל"ל, האגודה ליוצאים בשאלה, פסיכולוגית בחינם. היא הייתה נחשבת מאוד ועבדה בבית חולים גדול. דיברתי איתה על הבדידות ועל הרצון שלי להיות בזוגיות,  היא אמרה לי שאני מייחסת לזה חשיבות רבה מדי, ושזוגיות לא באמת תפתור לי את הבעיות. אחרי 10-15 פגישות היא אמרה שנראה לה שאני במצב טוב ואין סיבה להמשיך את הפגישות. היום אני יודעת שהמצב שלי היה בינוני ומטה, ומספר שנים לאחר מכן כל הטראומות שחוויתי יתפרצו במערכת יחסים בה חוויתי אלימות שסיכנה את חיי. בסוף גם התברר לי שלא טעיתי. יצירת משפחה משלי היה הדבר היחיד שהפסיק את הבדידות שליוותה אותי כל החיים. כולם זקוקים למשפחה, ומי שאין לו שום תמיכה משפחתית, שנמצא במתח מה הוא יעשה בראש השנה או בפסח, ומה יקרה אם יפוטר מהעבודה, זקוק יותר מכל למשפחה. 

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: