מבצעי קיץ באתר: ספר אחד ב60 ש"ח (קופון book60), שני ספרים ב50 ש"ח לספר (קופון book50), שלושה ספרים ב45 ש"ח לספר (קופון book45), ארבעה ספרים ומעלה ב40 ש"ח לספר (קופון book40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

כאוס ותקווה חלק 2: סיגליות

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

*טריגר אלימות*

זה היה ערב רגוע, אימא ואני ישבנו בחדר של ההורים ושמענו את השיר 'סיגליות'. לא אני הדלקתי את הרדיו, ואימא גם לא אמרה לי לכבות אותו, היא אהבה לשמוע שירים ארץ-ישראליים. אבא נכנס לבית, וכשצעד לחדר השינה זיהה את השיר. הוא גרר אותי לרצפה והתחיל לבעוט בי בגב ובבטן. התקפלתי פנימה, מנסה לגונן על הבטן. בסוף אימא צעקה עליו שיפסיק, שהוא עלול להרוג אותי. לא הבנתי למה הוא מרביץ לי. הייתי בכיתה ב' או ג', לא הבנתי את משמעות השיר. אימא גם שמעה את השיר, אם הייתה אומרת לי לכבות את הרדיו, הייתי מכבה אותו מיד. אז למה מגיע לי מכות?

אבא מעולם לא הרביץ לאימא. לפעמים רצתה להגן עלינו ועמדה חוצץ בינינו לבינו, הוא היה מפסיק להרביץ לנו מהחשש שמא יפגע בה בטעות. פעם אחת אפילו דחפה אותו, הוא נפל, אבל לא דחף אותה בחזרה. מעולם לא היכה אותה. אולי באותו ערב כעס עליה, אבל הרביץ לי.

בבוקר קמתי כרגיל לבית הספר. בכיתה ד' אפילו הקפיצו אותי כיתה. אבל, כל הזמן כאבה לי הבטן. בסוף לקחו אותי לבית החולים שערי צדק, הכניסו לי מצלמה מהגרון לקיבה, לא מצאו שם כלום. הייתי בריאה, אבל בחרדה תמידית. היו לי חרדות מהחושך, היו לי קשיי הירדמות.

בכל יום שלישי הייתה מתחילה לטפס בתוכי חרדת מוות לקראת השבת. פחדתי ששעון השבת ישתבש, והאור יישאר דלוק כל הלילה, דבר שיקשה עליי יותר את ההירדמות. שבת אחת האור לא כבה, לא הצלחתי להירדם, לקחתי אקמול כדי שאוכל להירדם, זה לא עזר. הלכתי שוב ושוב מהחדר שלי לחדר של ההורים, רוצה לדפוק על הדלת להגיד לאימא שלי שאני חרדה, שאני לא מצליחה להירדם. בסוף לא העזתי לדפוק. נשארתי ערה לילה שלם. בבוקר היא צחקה ואמרה לי "טוב מאוד שלא הערת אותי".

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: