* לכבוד חודש הספר העברי: הספר בעלות 50 ש"ח בלבד בהזנת קוד קופון 50JUNE – בתוקף עד 2/7/23 בחצות *

ספר אחד ב-60 ש"ח (קוד קופון spring60), שני ספרים ב-50 ש"ח לספר (קוד קופון spring50), שלושה ספרים ב-45 ש"ח לספר (קוד קופון spring45) וארבעה ספרים ומעלה ב-40 ש"ח לספר (קוד קופון spring40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

כאוס ותקווה חלק 24: אשמה ונחמה

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

בשש בבוקר של ליל שבועות אבא קיבל התקף אפילפסיה בבית הכנסת ונלקח באמבולנס לבית החולים, היעדר שינה הוא אחד הגורמים להתקף אפילפסיה למי שחולה בזה. בת הזוג שלי ואני התארחנו אצלם בחג, הם חשבו שזו סתם חברה, זה היה לפני שהם גילו שאני לסבית. הבאתי אותה לבית הוריי כי רציתי מאוד להראות לה את העולם ממנו באתי, את המשפחה שלי. כחודש לאחר מכן כשההורים גילו שאני לסבית וניתקו איתי קשר, אבא אמר שאלוהים רצה לשמור עליו שלא יהיה במקום טמא, ולכן סידר שייקחו אותו לבית החולים, העיקר לא לשהות בבית שיש בו טומאה. מיותר לציין שלא עשינו בבית שלו שום דבר שהיה אסור מבחינת ההלכה או משהו שמתקרב לזה בכל דרך. גם כשהייתי בת שנה ועוד לא חטאתי הוא קיבל התקף, וגם כשהייתי ילדה דתייה בבית הספר והתפללתי חזק לאלוהים שישמור עליי הוא קיבל התקפים. בסוף בבוקר יום ראשון אחד, כשאני רק קמתי מהשינה ועוד לא הספקתי ממש לחטוא, הוא קיבל התקף שהוביל למותו. בשבעה של אבא חברה דתייה שאלה אותי אם אני מרגישה שהוא נפטר בגלל שיצאתי מהארון. הייתי בת 24 והבנתי כבר שאני לא אשמה בזה, וגם לא בזה שהוא קיבל התקפי אפילפסיה.

לאורך השנים ההורים שלי האשימו אותי באלימות שלהם, איבוד השליטה, הסבל שחוו וכמעט בכל דבר.  כילדה השתכנעתי בכל ההאשמות הלא רציונליות הללו, והמון שנים האמנתי שהייתי צריכה להיות טובה ומוצלחת יותר, ושאם הייתי מצליחה בכל זה אבא לא היה אלים כל כך. כך במשך שנים ארוכות שפטתי את הילדה שהייתי בחומרה, בלי הנחות, וכעסתי על עצמי בגלל מגוון של סיבות והסברים. כתיבת הסיפור הזה בחודשים האחרונים לוותה בהרבה בכי וכאב, אבל היא גם גרמה לי להרגיש הרבה יותר חמלה ואמפטיה לילדה ולנערה שהייתי, לילדה שניסתה למצוא סדר והיגיון בעולם שלא היה בו כללים והגינות. אני רוצה להגיד לעצמי היום: "רננה את בסדר גמור, עשית הכי טוב שיכולת".

סבא, אבא של אימא, היכה את האחים הגדולים שלה, אולם היא עצמה לא חוותה מכות. כך שבילדותה  ראתה ילדים חוטפים מכות, אך לא סבלה מזה בעצמה. כשהתחתנה מעולם לא סבלה מאלימות, אבל ראתה חלק מהילדים שלה חוטפים מכות, בדיוק כפי שהיה בילדותה. בשני הצדדים הסבים והסבתות העדיפו את הבנים על פני הבנות בכסף ובירושה, וגם אצלנו במשפחה העדיפו את הבנים על פני הבנות באוכל, בכסף ובכל דבר. דור הולך ודור בא, הסודות נשארים, הדפוסים נשמרים, לעיתים התפאורה קצת משתנה, אבל במהות הדברים כמעט זהים.

קשה מאוד להתמודד עם משקעי העבר, ועוד יותר קשה לקחת אחריות על דברים רעים שעשית. האם מי שעשה רע לילד חסר אונים יחליט בגיל 50 או 60 לפצוח במסע כל כך מטלטל של התמודדות עם האשמה ולקיחת אחריות? במשך שנים האמנתי שאולי בסוף יקרה הנס, ארגיש אהבה ותמיכה מאימא. אבל, אישה שראתה אותי חוטפת מכות בגיל 8 ולא עשתה כלום, שהעליבה אותי שוב ושוב, ושלא הייתה לה חמלה כלפיי גם ברגעים הקשים של חיי, לרוב כבר לא תשתנה בגיל 60.

ראיתי אנשים ששרפו את כל החיים שלהם בכמיהה לאהבה שהם לעולם לא ישיגו, להורות שאין סיכוי שהם יקבלו. התקווה שמשהו ישתנה לטובה הורסת את החיים, כי שוב ושוב יש אכזבה, ופעם אחר פעם האמת טופחת על הפנים. אני לא רוצה לשרוף עוד דקה מחיי על מה שלעולם לא אוכל לקבל. אם בעוד שנה או עשור יקרה איזה שינוי אמיתי אראה את זה כמשהו מפתיע, אבל לא אכלה את ימי בציפייה לזה. וגם אם יגיע היום, מה כבר יש בין בני אדם שהררים של ניתוק וניכור יש ביניהם, כמה ערך אמיתי יכול להיות לקשר כזה? הגוף שלי כבר לא רוצה ביחסים האלה. לפעמים הכי טוב לבכות עד כלות הכוחות, להבין שמה שלא היה כבר לא יהיה, ולהפסיק לקוות. אבל לדעת – חיים נפלאים עוד יכולים להמתין בפתח.

יש לי הרבה תקווה, בחיים שעוד נכונו לי, במשפחה שיצרתי, בילדים הנוספים שאני מקווה שיהיו לנו, בבחירות שאני עושה, בערכים שאני מאמינה בהם. אבל, אני יודעת – בהקשר המשפחתי, השלמה זה הסוף הטוב ביותר שיכול לקרות. השלמה אין משמעותה שלעולם לא יכאב יותר, ייתכן שיכאב ברגעים מסוימים. אבל, ביום יום שלי אני כבר לא מיוסרת, אני שמחה מהחיים, מהמשפחה שיצרתי, הכתיבה, העבודה, המוזיקה והשמש. אני יודעת – יש טוב בעולם, יש גם תקווה גדולה.  

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: