* לכבוד חודש הספר העברי: הספר בעלות 50 ש"ח בלבד בהזנת קוד קופון 50JUNE – בתוקף עד 2/7/23 בחצות *

ספר אחד ב-60 ש"ח (קוד קופון spring60), שני ספרים ב-50 ש"ח לספר (קוד קופון spring50), שלושה ספרים ב-45 ש"ח לספר (קוד קופון spring45) וארבעה ספרים ומעלה ב-40 ש"ח לספר (קוד קופון spring40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

כאוס ותקווה חלק 26: תקווה

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

אני כותבת את זה עכשיו כשעה לפני שאני מפרסמת את הסטטוס הראשון בסיפור שלי. אני בתהום. אני רואה רק את המחירים, את הפחדים. זה תמיד ככה כשיוצאים לדרך חדשה, בהתחלה יודעים רק על מה מוותרים, עוד לא יודעים מה יתרחש בהמשך והאם הרווח יעלה על ההפסד. כשיצאתי בשאלה ידעתי מה אני עוזבת, לא ידעתי האם אצליח לבנות חיים חדשים, האם הם יהיו טובים. כשיצאתי מהארון לא ידעתי איזה חיים יהיו לי, איזו משפחה, אם בכלל, תהיה לי. עכשיו כשאני משחררת את הסיפור הזה אני רק חוששת מהמחיר, אני עוד לא יודעת האם יהיה לו מספיק ערך, האם יועיל במשהו.

אני מפחדת שילעגו לי, אני יודעת שזה לא טקסטים ללעוג עליהם, אנשים לא לועגים על כאב. אבל, עכשיו כשבעוד פחות משעה אשלח את ההודעה למשפחה, ואתחיל להוציא את החומרים לאוויר העולם, אני יודעת – החשיבה שלי לא מאוד רציונלית.

כתבתי את הסיפור הזה גם בשביל מי שנמצא בחושך, מתלבט, נאבק. אשים מול העיניים ילדים קטנים שאני מכירה, שמציאות חייהם מזכירה לי את מה שחוויתי בילדותי. ילדים שנמצאים במצוקה, שיש להם עצב בעיניים, והם סובלים מהזנחה ומאבקי שליטה מול הורים מתעללים. ילדים לא צריכים לחיות ככה, ולי אין מה לעשות. כשאלחץ על "פרסם" לטקסט הזה, אחשוב על הילדים האלה. הלוואי שיום אחד הדברים האלה יעזרו להם במשהו. אני צריכה לקחת את הסיכון הזה.

בזמן שהייתי בתיכון ההורים שלי תרמו כסף לישיבת 'עטרת כהנים' והיינו מקבלים אחת לחודש חוברת עם כל מיני סיפורים ודברי תורה, אהבתי לקרוא בהן. באחד הסיפורים היה משפט אחד שליווה אותי שנים ארוכות: "עמוד על רגלך, טפל בעניינך". בלילות קשים הייתי מנסה להעלים את כל הרעשים ולהגיד לעצמי ממש בפקודה "מחר בבוקר תקומי, ותעשי את מה שצריך לעשות". ידעתי שאין איש שיעזור לי לטפל בדברים, עליי לעמוד על הרגליים ולפתור את הבעיות. בסוף זה הצליח לי.

לכל מי שנמצא באפילה – הלוואי שתמצאו נחמה ותקווה. בחושך אין רגע אחד מופלא שבו כל הבעיות נפתרות בפתאומיות, יש רק צעידה עקבית ונחושה יום אחרי יום אל האדם הזה שאנחנו רוצים להיות, והחיים שאנחנו רוצים לחיות. בסוף לפעמים מגיעים לשם. ואם לא לשם ממש, אז בטוח קרוב יותר.

לקריאת "הסיפור שלי" לחצו כאן.

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: