* לכבוד חודש הספר העברי: הספר בעלות 50 ש"ח בלבד בהזנת קוד קופון 50JUNE – בתוקף עד 2/7/23 בחצות *

ספר אחד ב-60 ש"ח (קוד קופון spring60), שני ספרים ב-50 ש"ח לספר (קוד קופון spring50), שלושה ספרים ב-45 ש"ח לספר (קוד קופון spring45) וארבעה ספרים ומעלה ב-40 ש"ח לספר (קוד קופון spring40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

כאוס ותקווה חלק 5: שלמות

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

מבית הספר של אחד האחים הפנו אותנו לטיפול משפחתי. בפגישה הראשונה עם העובדת הסוציאלית כל אחד מבני המשפחה התבקש להגיד לבן משפחה אחר משהו שהוא יודע או מרגיש כלפיו. אימא אמרה לי: "כשהרמת את הג'וק וצרחת שהוא ברח לך, זה היה רק בגלל שפחדת ממנו".

עשיתי הכול כדי להסתיר את זה שאני מפחדת ממשהו, והתאמצתי בכל כוחותיי לא להראות חולשה, נזקקות או כישלון. כל דבר כזה היה משהו ללעוג עליו. אימא לגלגה עליי כשלא קיבלתי שום תפקיד בהצגה של סוף שנה בכיתה ח'. נכנסתי לחרדה, התחננתי בפני הבימאית שתיתן לי הזדמנות לאודישן חוזר, הצלחתי לקבל קטע בהצגה. בדרך חזור מהמסיבה אימא צחקה – "היו בנות שקיבלו תפקידים הרבה יותר מרכזיים ממך". כשהייתי מקריאה סיפורים לסבתא, אימא הייתה אומרת לי: "אבל לאחים שלך אין לך כוח להקריא סיפורים". באמצע כיתה ד' הקפיצו אותי לכיתה ה', כמה שבועות לאחר מכן קיבלתי באיזה מבחן 98%. אבא נזף בי למה לא 100%. כל מה שעשיתי התגמד, וכל הזמן חזרו באובססיביות על החולשות שלי, הפגמים. לקחתי קשה מאוד את הכישלונות שלי, הייתי חייבת להצליח בהכול, ואף פעם לא עמדתי בזה.

אימא הייתה אומרת לי שאני בן אדם קשה ועצבני. היא מעולם לא לימדה אותי לבשל, והייתי תלויה בה לחלוטין באוכל חם. לפעמים כשחזרתי מהאולפנה לא היה אוכל חם, והייתי רבה איתה מריבה גדולה שתכין לי משהו. בסוף הייתה זורקת אורז וכמה כנפיים לסיר, והייתי אוכלת. לפעמים שאלתי את עצמי, למה היא לא מכינה את זה קודם, למה היא מחכה שאאבד שליטה, אשתולל כדי לקבל קצת אוכל, כמו איזה כלב שצריך לעשות בלגן שיזרקו לו איזו עצם. אבל, כך יכלה לנצח אותי ולהגיד לי – "הנה אמרתי לך שאת עצבנית". יכול להיות שהייתי יכולה לחנוק בתוכי את הכול, לא לשאוף לכלום, לא להתקומם מכלום. אבל, אז הייתי כבר מתה. ואני רציתי לחיות.

המון שנים ניסיתי להוכיח להורים שאני מצטיינת בכול, להסתיר כל כישלון ולהאשים אחרים בחוסר ההצלחה שלי. היום ברור לי שאף אחד לא טוב בהכול, זה פשוט לא אפשרי. אין לי שום בעיה להודות במה שאני לא טובה בו; אני מבולגנת, לא יודעת להתאים בגדים או לבשל, המוטוריקה העדינה שלי גרועה, ראיית המרחב חלשה ויש עוד רשימה. אבל, זה בסדר גמור, יש מעט דברים שאני טובה בהם, והם מספיקים לחיים שלמים, מאושרים ומספקים. לא צריך להצליח בכול, זה לא אפשרי ואפילו מיותר. לפעמים כשמישהו ממש מצטיין במשהו אחד, זה בא על חשבון דברים אחרים שהוא משקיע בהם פחות. היום אני יודעת – כעס קטן בא וחולף, זה חלק מהקיום האנושי, רק כשחונקים את הכעס שוב ושוב ומנסים להביא את האדם למצב קיצון של השפלה ורעב, בסוף יתפרץ זעם נוראי של חוסר אונים.

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: