* לכבוד חודש הספר העברי: הספר בעלות 50 ש"ח בלבד בהזנת קוד קופון 50JUNE – בתוקף עד 2/7/23 בחצות *

ספר אחד ב-60 ש"ח (קוד קופון spring60), שני ספרים ב-50 ש"ח לספר (קוד קופון spring50), שלושה ספרים ב-45 ש"ח לספר (קוד קופון spring45) וארבעה ספרים ומעלה ב-40 ש"ח לספר (קוד קופון spring40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

הסיפור שלי – חלק 14: טלפון מנותק

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

בשעות הצהריים המוקדמות של אחד מימי שני ביוני 2008 הפלאפון שלי הפסיק לעבוד. כיביתי והדלקתי אותו, אבל שום דבר לא עזר. בלית ברירה נסעתי מאוניברסיטת בר אילן למרכז השירות של אורנג' ברמת גן. לאחר המתנה ארוכה הגעתי לנציגת שירות הלקוחות, והיא אמרה לי שמספר הטלפון שלי נותק על ידי ההורים שלי. באותו רגע הבנתי שהם מנתקים איתי כל קשר.

הנציגה התקשרה אליהם וביקשה שיחתמו על ויתור למספר הטלפון, וכך אוכל להעביר לבעלותי את המספר שמאז ומעולם היה בשימושי. הם סירבו. שתי נציגות ניסו להרגיע אותי וחיפשו לי מספר טלפון עם ספרות דומות, אבל היה ברור לכולנו שבסופו של דבר זה מספר טלפון שונה ומי שיתקשר למספר הישן שלי יגיע למספר מנותק. הנציגה נתנה לי במתנה 500 מסרונים כדי להודיע לאנשי הקשר שלי שהחלפתי מספר, אבל הבעיה לא נפתרה.

בערב אחת מאחיותיי באה אליי כדי לתמוך בי. הם גילו שאני לסבית והחליטו לנתק איתי קשר לגמרי. באימייל שנשלח אליי נכתב באותיות גדולות:

"את אדם לא רצוי בביתנו יותר, אנחנו מנתקים כל קשר איתך עד שאת חוזרת לדרך של אנשים שפויים ולחיק היהדות, אני תפילה לבורא העולם שייתן לך דעת, חשבתי שאת חכמה אבל לצערי הרב את האדם הטיפש ביותר עלי אדמות".

מיעטתי באכילה והתקשיתי לישון בלילה. התגעגעתי לאחיי הקטנים שהייתי קשורה אליהם. אלו היו ימים נוראיים.

כשלושה שבועות לאחר מכן הם הלכו לרב בצרי. הוא הדגיש שאסור להם להכניס לבית אף בת זוג שלי, אבל איתי הם כן יכולים להיות בקשר. חזרנו להיות בקשר.

שמונה חודשים לאחר מכן אבא שלי נפטר. לא היינו בשלום גדול בזמן פטירתו, אבל גם לא בנתק. הוא מעולם לא השלים עם זה שאני לסבית, וכשבוע לפני פטירתו, בחתונה של אחי, אמר לי שהוא מקווה שאתחתן בקרוב.

לקראת הפרסום ברשתות החברתיות והפצת הספר, חששתי מאוד מנתק משפחתי נוסף שעלול להתרחש. הספר שלי הוא ספר עיון סיפורי, אך יש בו מעט סיפורים אוטוביוגרפיים שנועדו להמחיש רעיונות מסוימים. בנוסף, כדי לעורר את המודעות לספר העיון אני כותבת כעת סיפור אוטוביוגרפי על האלימות שחוויתי בילדות ובכוונתי לפרסם אותו ברשתות החברתיות בחודשים הקרובים.

אין לי כל כוונה לספר את סיפורם של אחרים. בכתיבתי אני תמיד מנסה להתמקד בסיפור שלי, אך באופן בלתי נמנע כשאני מספרת את הסיפור שלי אני מספרת גם את סיפורם של בני משפחתי. ובברירה בין לשתוק לעולם לבין לספר את הסיפור אני בחרתי בסיפור.

אני מפחדת מהתגובה של בני המשפחה כשהם יקראו את הטקסטים שכתבתי. אני מפחדת שבעוד חודש או חודשיים אחד האחים יתקשר אליי פתאום ויגיד לי דברים קשים ואיומים. אני גם מפחדת מנתק משפחתי שיגיע משום מקום. אני לא מסוגלת להיות במקום הזה שבו אני חרדה במשך שבועות או חודשים מכל שיחת טלפון מבני המשפחה, חוששת שהנה הגיע הרגע ועכשיו מנתקים איתי כל קשר. אני יודעת מה זה כשנתק מגיע משום מקום, כשהטלפון מתקלקל ביום בהיר אחד והכול מתברר מול נציגת שירות שצריכה למכור לי עכשיו חבילה.

לקחתי את גורלי בידיי. זה גם היה נראה לי הדבר ההוגן ביותר כלפי כל הנוגעים בדבר. ערב לפני שהסטטוס הראשון פורסם כתבתי הודעה בקבוצה המשפחתית, הסברתי באופן כללי מה יפורסם ואחר כך עזבתי את הקבוצה. אני לא רוצה לשמוע יותר האשמות, הטחות והעלבות. אני לא יודעת אם יהיה נתק של חודשים או של שנים ואם הילדים שלי ישחקו עוד עם בני הדודים שלהם. ממילא היחסים כבר רחוקים מאוד מסיבות שלא בשליטתי. אני לא יודעת מה יהיה. הלוואי שהמחירים לא יהיו גבוהים מדי, והלוואי שאתמודד איתם באומץ.

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: