* לכבוד חודש הספר העברי: הספר בעלות 50 ש"ח בלבד בהזנת קוד קופון 50JUNE – בתוקף עד 2/7/23 בחצות *

ספר אחד ב-60 ש"ח (קוד קופון spring60), שני ספרים ב-50 ש"ח לספר (קוד קופון spring50), שלושה ספרים ב-45 ש"ח לספר (קוד קופון spring45) וארבעה ספרים ומעלה ב-40 ש"ח לספר (קוד קופון spring40)

ד"ר רננה לויאני
רננה לויאני

הסיפור שלי – חלק 6: 'התשתית לצמצום חרטות'

Picture of ד"ר רננה לויאני
ד"ר רננה לויאני

בגיל 30 מילא ג'ף בזוס תפקיד בכיר בחברה טכנולוגית בניו יורק. האינטרנט, שהיה אז בחיתוליו, התפתח באותם ימים בצורה מהירה ביותר, ובזוס האמין שהוא עתיד להיות הדבר הגדול הבא. בזוס התלבט מאוד אם לעזוב מייד את מקום העבודה שלו ולהקים עסק שקשור לאינטרנט או להמתין מספר חודשים כדי לקבל את הבונוס של סוף השנה.

בזמן שהוא מתלבט קרא בזוס ספר שתיאר את חוויותיו של משרת בן 80 שחי בין שתי מלחמות העולם. המשרת, שהיה בודד וללא ילדים, הקריב את מיטב שנותיו לאדונו, וכשהתבונן במבט לאחור על הבחירות שעשה במהלך חייו הוא חש חרטה גדולה והחמצה.

בעקבות הקריאה פיתח בזוס את 'התשתית לצמצום חרטות', לפיה על האדם לחיות את החיים כך שבגיל 80 יהיו לו כמה שפחות חרטות על ההחלטות שקיבל במשך חייו. בזוס הבין שאם האינטרנט יהיה הדבר הגדול הבא והוא ייכנס לשוק באיחור ויפספס את המומנטום, הוא ככל הנראה יצטער על זה מאוד בגיל 80, ולעומת זאת בימיו האחרונים יכאב לו פחות על כך שהפסיד בונוס של כמה עשרות אלפי דולרים בגיל 30.

בזוס עזב את החברה והקים את חברת אמזון.

ג'ף בזוס, שכיום הוא האדם הרביעי בעושרו בעולם, דוגל בעיקרון מהותי נוסף – מיקוד. על האדם להתמקד במספר מצומצם של מטרות ולפעול למען השגתן לאורך עשרות שנים מבלי לסטות או להתפזר למטרות אחרות.

בחנוכה 2015 תליתי על המקרר משפט השראה בנוגע לחשיבותו של המיקוד, וניסיתי לחשוב כיצד אוכל להתמקד אך ורק בכתיבתו של הספר. לימדתי אז מספר קורסים במכללה לחינוך, והם הניבו לי שכר חודשי לא גבוה במיוחד.

עם זאת, מספר הקורסים שלימדתי גדל משנה לשנה, היו לי סיכויים גבוהים לקבל קביעות ועבדתי 28 שבועות בלבד במשך השנה. נוסף על כך, העברתי השתלמויות מקוונות למורים, עבודה שגזלה ממני הרבה פחות זמן והשאירה לי שעות פנויות לכתיבה.

ככל שחלף הזמן התחלתי להרהר במחשבה שאתפטר מעבודתי במכללה ואנסה להגדיל את מספר ההשתלמויות המקוונות שאני מעבירה, כך שהן יהיו מקור הפרנסה הבלעדי שלי ואוכל להקדיש את רוב שעות היום לכתיבה.

היה בזה סיכון גדול – הייתי חייבת למכור לפחות 35 קורסים בשנה כדי שנוכל להתפרנס, ולשם כך היה עליי לשכנע כמה עשרות מנהלות פסג"ה (מי שממונות על גמולי ההשתלמות של המורים) לקנות ממני את הקורסים האלה.

ההחלטות של המנהלות הללו משתנות משנה לשנה בשל כמה גורמים: התקציב שהן מקבלות ממשרד החינוך, מספר ההצעות שהן מקבלות ממרצים מתחרים, משובי ההוראה שלי מהשנה הקודמת ואפילו שיחות אקראיות שהן ניהלו עם מורים שלמדו אצלי בקורסים בשנה החולפת.

הכרתי מרצים שבשנה מסוימת מכרו כמות גדולה של קורסים והרוויחו מהם יותר מחצי מיליון שקל, ובשנה לאחר מכן מספר הקורסים שלהם נחתך בחצי ולבסוף הם הצליחו למכור קורסים בודדים בלבד ונעלמו.

אני בן אדם חרדתי וההישרדות הכלכלית תמיד הייתה עניין מלחיץ ביותר בשבילי. פחדתי מאוד להישען רק על ההכנסה מהקורסים המקוונים, שאינה יציבה כלל.

אך 'התשתית לצמצום חרטות' שפיתח בזוס גרמה לי לשאול את עצמי שוב ושוב: כשאהיה בגיל 80 על מה אצטער יותר – על הפסד המשרה היציבה או על כך שהחמצתי את ההזדמנות לעשות משהו משמעותי עם החיים שלי ולכתוב ספר שאולי ישפר במעט את חייהם של בני האדם? האם נגזר עליי רק לשרוד בעולם או שאולי עליי לאזור אומץ ולנסות להגשים פעם אחת את החלומות שלי?

הרשמה לרשימת תפוצה לעדכונים, אירועים ועוד:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקריאת הסיפור שלי: