התפקיד של המדינה הוא להעניק לאזרחים שירותי חינוך ובריאות איכותיים, לדאוג לעניים ולנכים, לאפשר לאזרחים להתפרנס בכבוד וכדומה. בפועל, רוב האזרחים מאוכזבים מאוד; הרמה של בתי הספר גרועה, התורים בחדרי המיון ארוכים, קצבאות הזקנה עלובות, והאזרחים נחשפים כמעט מדי יום למקרים שבהם הפוליטיקאים קיבלו החלטות גרועות או שהעדיפו לדאוג לעצמם על חשבון כלל האזרחים.
רבים מאמינים שהבעיות נוצרו משום שהפוליטיקאים האלה אינם הגונים וישרים מספיק, ושאם נצליח לשכנע את המועמדים ההגונים ונטולי האינטרסים לבחור בקריירה פוליטית, הכול ישתנה לטובה.
בפועל, כמעט בכל מערכת בחירות קם פוליטיקאי חדש שנתפס הגון ונטול אינטרסים, ורבים מאמינים שמשום שהוא בא מחוץ לפוליטיקה המלוכלכת יהיה ביכולתו לתקן את המערכות ההרוסות. עם זאת, לאחר הבחירות מתגלה שגם הפוליטיקאי החדש די דומה לפוליטיקאים הישנים — הוא מקבל החלטות גרועות, מתעלם מטובת הציבור, דורש לקבל תפקיד שר גם כשזהו מינוי מיותר וכדומה.
מה הסיבה לכך? מה צריך לעשות כדי למשוך לפוליטיקה את האנשים הישרים וההגונים באמת?
המלחמה בעכברושים
בתחילת המאה ה־20 הצרפתים ששלטו בהאנוי שבווייטנאם התקינו לעצמם מערכת ביוב, כך שיוכלו להשתמש בשירותים בנוחות. מהר מאוד התברר שהביוב הפך לבית גידול לעכברושים שאף טיפסו משם לבתיהם של הצרפתים בזמן שהיו רעבים, דבר שגרם להפצתה של מגפת דבר בעיר.
הממשל הצרפתי שלח ציידים שירדו למערכת הביוב ויחסלו את העכברושים, אולם הציידים היו מעטים והעכברושים היו רבים והם המשיכו להתרבות ללא שליטה. הממשל הצרפתי חסר האונים נקט אסטרטגיה אחרת, והבטיח תשלום של סנט אחד על כל עכברוש שייהרג על ידי התושבים, והם התבקשו לקבור את העכברושים המתים ולהביא את זנבותיהם כהוכחה למותם.
התוכנית הצליחה, והררים של זנבות נערמו מול משרדי הממשלה, מעידים על חיסולם של עכברושים רבים. עם זאת, לאחר זמן קצר התגלו עוד ועוד עכברושים נטולי זנב שצצו בכל מיני מקומות ברחבי העיר. תושבי האנוי העניים לא רצו להרוג את העכברושים שהפכו למקור פרנסה, ולכן קצצו את זנבותיהם ושיחררו אותם לחופשי כדי שימשיכו להתרבות ולהביא לעולם עכברושים נוספים עם זנב, והיו תושבים שאף הקימו חוות לגידול עכברושים בפרוורי העיר או הבריחו לתוך העיר עכברושים מאזורים מרוחקים יותר.
כשכל זה התברר, הממשל הצרפתי עצר מייד את התשלום בעבור זנבות העכברושים, אולם זה כבר היה מאוחר מדי, אוכלוסיית העכברושים גדלה ואף המשיכה להתרבות. מספר שנים לאחר מכן העכברושים הפיצו את מחלת הדבר בשנית, והיא גרמה למותם של 263 בני אדם לפחות.
מקסיקו סיטי סובלת כבר שנים מפקקי תנועה נוראיים ומזיהום אוויר מחריד, וכדי לצמצם את התופעות הללו החליטה הממשלה שכל מכונית חייבת להיות מושבתת יום אחד בשבוע, ובאותו יום בעליה ייסעו בתחבורה ציבורית או עם חברים.
לפי החוק, מכונית שמספרה מסתיים בספרות 0 או 1 לא תהיה בשימוש בימי שני, מכונית שמספרה מסתיים בספרות 2 או 3 לא תהיה בשימוש בימי שלישי, וכן הלאה, וכך המשטרה תוכל לאכוף את החוק החדש. בתחילה נראה שהתוכנית מצליחה, העומס בכבישים ירד וזיהום האוויר פחת, אולם זמן קצר לאחר מכן הכבישים הפכו לעמוסים יותר וחלה החמרה בזיהום האוויר.
התברר שאזרחים רבים התקשו להגיע לעבודה בלי מכונית, ולכן קנו מכונית נוספת, ישנה וזולה, שתחליף את המכונית הקבועה שלהם ביום שבו היא מושבתת. המכוניות הישנות הללו יצרו זיהום אוויר גדול יותר, תאונות הדרכים נעשו מסוכנות יותר, וכשיש בבית מכונית נוספת בני המשפחה משתמשים לעיתים בשתי המכוניות באותו זמן, כך שהשימוש שלהם במכונית גובר ולא פוחת, ואיתו גם זיהום האוויר והעומס בכבישים.
בארצות הברית יש כשני מיליון אסירים משוחררים שמתקשים למצוא עבודה — מי רוצה להעסיק אסיר משוחרר? וככל שהאסירים אינם מוצאים עבודה, כך הסיכויים שלהם לחזור לעולם הפשע הולכים וגדלים.
פוליטיקאים מ־24 מדינות בארצות הברית העבירו חוק שאוסר על המעסיקים לשאול מועמדים פוטנציאליים שאלות בנוגע לעבר הפלילי שלהם, כמו למשל אם הם אסירים משוחררים, על איזו עבירה נשפטו וכדומה.
שתי חוקרות שלחו 15 אלף קורות חיים מזויפים למקומות עבודה, והתברר להן שמועמדים צעירים עם שמות משפחה "לבנים" מובהקים קיבלו 7% יותר פניות בהשוואה למועמדים עם שמות משפחה מובהקים של אפרו־אמריקאים, ששיעורם באסירים המשוחררים גדול, ויש סיכוי רב יותר שישבו בבית הסוהר. לאחר שהחוק נכנס לתוקף הן שלחו את קורות החיים בשנית, ואז "המועמדים הלבנים" קיבלו 43% יותר פניות בהשוואה ל"מועמדים אפרו־אמריקאים".
כשהמעסיק יכול לברר בריאיון אם המועמד הוא בעל עבר פלילי, ואם כן במה הוא הואשם, הוא מוכן להזמין גם מועמדים אפרו־אמריקאים, וייתכן שהוא אף יסכים לקבל כמה מהם לעבודה. ואולם כשהחוק אוסר עליו לברר את הדברים האלה, הוא לא ירצה להסתכן, וכך קטנו הסיכויים של מרבית האסירים המשוחררים ממוצא אפרו־אמריקאי למצוא עבודה, כמו גם של כלל הצעירים האפרו־אמריקאים, גם אלה שלהם אין שום עבר פלילי.
בשלוש הדוגמאות הללו הפוליטיקאים רצו שהחוק ישיג תוצאה מסוימת, ובפועל הוא הוביל לתוצאה הפוכה. במקרה הראשון הם רצו לצמצם את מספרם של העכברושים, אבל המדיניות של הממשל הצרפתי הובילה לגידול במספרם; במקרה השני הפוליטיקאים במקסיקו רצו להפחית את זיהום האוויר והפקקים, אולם החוק הוביל לגידול בזיהום האוויר והעומס בכבישים; במקרה השלישי הפוליטיקאים האמריקאים רצו להגדיל את שיעור התעסוקה של האסירים המשוחררים, ובפועל הם הקטינו את אפשרויות התעסוקה שלהם ושל כלל הצעירים האפרו־אמריקאים.
יש פער גדול בין מה שהפוליטיקאים התכוונו שיקרה ובין מה שקרה בפועל, והדוגמאות הללו אינן חריגות ומאפיינות רבות מההחלטות של הפוליטיקאים. מהי הסיבה לכך?
כשאדם נוגע בסיר חם הוא מרגיש את הכאב מייד, ואם הוא יבזבז את כל הכסף בימים הראשונים של החודש, לקראת סוף החודש לא יישאר לו כסף כדי לקנות אוכל. כשבוחנים אדם אחד ופעולה אחת לרוב יש קשר מוחשי ומיידי בין הפעולה ובין תוצאותיה, וכל אחד יכול להיווכח בזה בקלות.
לעומת זאת, כשיש עשרות אלפי עכברושים בביוב, קשה לדעת שהם הולכים ומתרבים ואף להבחין שהסיבה לכך היא התושבים העניים שרוצים להתפרנס. כך גם אי אפשר לדעת שיש עלייה בזיהום האוויר אם לא מודדים זאת באופן מסודר, ואף מסובך יותר לגלות כיצד נגרמה — בשל מפעלים חדשים שהוקמו באזור, קנייה של מכוניות גדולות ומזהמות יותר או משום שהתושבים קונים מכונית נוספת בעקבות החוק החדש. כמו כן, קשה לדעת אם הגידול בשיעור האבטלה של אפרו־אמריקאים צעירים הוא תוצאה של סגירת מפעלים רבים בארצות הברית, משבר כלכלי במדינה או משום שאסור לשאול את המועמדים על עברם הפלילי.
במצבים מסובכים שתלויים בהחלטות ובפעולות של מיליוני בני אדם יש כל כך הרבה סיבות וגורמים אפשריים שיכולים להשפיע על מה שהתרחש, וקל מאוד להתבלבל בהבנת המציאות, ועלינו לאסוף נתונים ולבצע מחקרים ממושכים כדי להגיע לחקר האמת, ואלו משימות מורכבות ולעיתים גם בלתי אפשריות.
נוסף לזה, כשמתקבלות החלטות שמשפיעות על מיליוני בני אדם, חולף זמן רב עד שתוצאותיהן מתגלות. חלף זמן־מה עד שהתברר שערמות הזנבות אינן מעידות על צמצום האוכלוסייה של העכברושים בהאנוי; לתושבי מקסיקו סיטי נדרש פרק זמן עד שרבים מהם קנו מכוניות ישנות שהחמירו את זיהום האוויר, ובתחילה ייתכן אפילו שהמצב השתפר במעט; ולא במהרה יתברר ששיעור האבטלה של צעירים אפרו־אמריקאים עלה, וזה לא יקרה באופן מיידי.
כך אפשר לקבל בתחילה רושם מוטעה, כאילו החוק משפר את המצב או יכול לשפר את המצב, והפוליטיקאים קופצים להתראיין בכלי התקשורת ולהתרברב בהצלחה שלהם. האמת מתבררת רק לאחר פרק זמן ממושך.
אם כן, כשהפוליטיקאים עוסקים בנושאים מורכבים, כגון מתן קצבאות, זיהום אוויר, הדפסת כסף וכדומה, שיכולים להשפיע על אזרחים רבים ולהיות מושפעים מגורמים רבים כל כך, קשה עד בלתי אפשרי לדעת מהי התוצאה האמיתית של החוק, וקל מאוד להשתכנע שהוא משמש פתרון אמיתי לבעיה, כשבפועל הבעיה רק הופכת לגדולה יותר.
במצב הזה, גם הפוליטיקאי המוכשר וההגון ביותר יתקשה מאוד לדעת מה תהיינה התוצאות האמיתיות של ההחלטות שלו, ולרוב הוא אינו מסוגל ללמוד את כל המידע הסטטיסטי הנדרש לקבלת ההחלטות הנכונות ביותר. כל זה נעשה בעייתי יותר בגלל שני מאפיינים נוספים שיש להחלטות הפוליטיקאים.
מדוע טעויות הפוליטיקאים עלולות להיות נוראיות
מאו דזה־דונג, שליטה של סין, החליט בשנת 1958 שהאיכרים הסיניים בכל רחבי המדינה יפסיקו לגדל יבול בחלקות האדמה הקטנות שצמודות לבתיהם, ובמקום זה ייצרו פלדה באמצעות שימוש במטחנות זעירות. השלטון הסיני רצה להפוך את המדינה הנחשלת למעצמה תעשייתית כמו ארצות הברית, והמנהיגים האמינו שייצור המוני של פלדה יקדם אותם אל עבר המטרה. האיכרים צייתו להוראה, הפסיקו לגדל אורז ותוצרת חקלאית בחלקות והתמקדו בייצור ידני של פלדה.
בתוך זמן קצר השתרר בסין מחסור קשה במזון, רבים סבלו מתת־תזונה ומצוקה נוראית וכ־30 מיליון בני אדם לפחות מתו מהרעב.
במשך מאות שנים מלכים אסרו על ביצוע של ניתוחים שלאחר המוות בשל אמונה דתית ולפיה גוף האדם מקודש ואסור לחלל אותו, וכך הרופאים התקשו מאוד לחקור את הסיבות למוות, והרפואה כמעט לא התקדמה. רק בחלוף השנים, לאחר שהותר לבצע ניתוחים שלאחר המוות, יכלו רופאים ללמוד על המתרחש בגוף האדם ולפתח תרופות וטיפולים מתאימים שהצילו את חייהם של מיליארדי בני אדם.
בשנים 1985-1983 שרר במדינת ישראל מצב כלכלי קשה, והפוליטיקאים הורו על הדפסת עוד ועוד שטרות של כסף לכיסוי הגירעון הגדול. הדפסת הכסף גרמה לכך שישראלים רבים, בעיקר קשישים, איבדו את החסכונות שצברו במהלך חייהם, ואזרחים רבים התקשו לרכוש מוצרים בסיסיים שמחירם התייקר בכ־400% בכל שנה.
אבי זכרו לברכה ואימי תיבדל לחיים ארוכים קנו דירה קטנה בירושלים, ולאור המצב לא יכלו לעמוד בתשלומים ועברו להתגורר בביתה של סבתי. אבי היה אדם לחוץ מטבעו, והמצב הכלכלי עורר אצלו חוסר שקט ומתח. באחד הבקרים הוא קיבל התקף אפילפסיה ואיבד את ההכרה בזמן שרק הוא ואני, תינוקת בת שנה, היינו בבית. למזלנו, אימי שיצאה לאוניברסיטה שכחה משהו וחזרה לבית, וכך מצאה אותו נפול על המיטה בחוסר הכרה. ככל הנראה, המתח החיש את התפרצות האפילפסיה שלו בשנית לאחר שסבל ממנה בילדות, אפילפסיה שבסופו של דבר הובילה למותו בגיל 52.
כשהפוליטיקאים הסינים טעו 30 מיליון בני אדם לפחות שילמו על טעותם בחייהם; כשהמלכים אסרו על ביצוע ניתוחים שלאחר המוות כל בני האדם סבלו מרפואה כושלת ומהיעדר טיפול רפואי מתאים, וכשהפוליטיקאים הישראלים טעו מיליוני ישראלים נקלעו למצוקה כלכלית נוראית.
כשהבחירה נתונה בידיהם של כלל האזרחים, יהיו כאלה שיטעו, אבל יהיו רבים שיקבלו החלטות טובות ויצילו את כולם. מאות אלפי בני אדם יכולים להפסיק לגדל יבול בחצר הבית, אבל תמיד יהיו רבים אחרים שימשיכו לגדל מזון שיצמצם את ממדי הרעב במדינה. אנשים דתיים מתנגדים עד היום לניתוחים שלאחר המוות, אולם יש רבים אחרים שמבצעים את הניתוחים האלה ומצילים את חייהם של כלל בני האדם, גם אלה שמתנגדים לכך. אנשים יכולים לקבל החלטות מוטעות ולהגיע לפשיטת רגל, אולם כשהפוליטיקאים מקבלים החלטות שגויות ומדפיסים כסף מיליוני בני אדם מידרדרים לעוני בלי יכולת לבחור אחרת.
זו הבעיה בטעויות הפוליטיקאים: כשהם טועים, אף אדם אינו יכול להימלט מזה — הסינים לא יכלו להתנגד להוראות השלטון, הרופאים לא יכלו לבצע ניתוחים שלאחר המוות והוריי לא יכלו להתנגד להדפסת הכסף של הפוליטיקאים, וכולם נאלצו לשלם בחייהם ובבריאותם על טעויות הפוליטיקאים. כל זה הופך לגרוע עוד יותר בגלל בעיה נוספת שמאפיינת את הפוליטיקאים.
הבעיה השלישית בקבלת ההחלטות אצל הפוליטיקאים
פוליטיקאים נבחרים לכנסת בשל הדעות וההבטחות שלהם, וכשהם כבר מצליחים לחוקק חוק שקידמו במרץ הם לעולם לא יחזרו בהם ויודו בפני הבוחרים שטעו. לדוגמה, אם פוליטיקאי הבטיח להילחם בזיהום האוויר והצליח לחוקק שעל פיו המכונית תישאר יום אחד בשבוע בחנייה, הוא ישוויץ בחוק הזה ולעולם לא יודה שבפועל הוא תורם להגדלת זיהום האוויר.
באופן דומה, פוליטיקאי שהתחייב לחוקק חוק שמגביל את העלייה בשכר הדירה לעולם לא יחזור בו גם אם הוא נחשף למחקרים רבים שמראים שתוצאות החוק הזה מזיקות, שכן הודאה כזו תגמור לו את הקריירה.
כולנו שונאים להודות בטעויות שלנו, ולעיתים בני אדם עושים הרבה מאוד פעולות רק כדי לא להודות בטעותם, אולם מבחינת הפוליטיקאים זו משימה בלתי אפשרית כמעט וגזר דין מוות על הקריירה הפוליטית שלהם — נסו להיזכר בפוליטיקאי שמודה בריאיון שהוא טעה וחוקק חוק גרוע או שהוא קיבל החלטה שגויה.
לרוב, ככל שהחוק מדרדר את המצב, כך הפוליטיקאי הנואש מנסה להעביר חוקים דומים נוספים, כמו למשל שאסור לנהוג במכונית יומיים בשבוע ולא יום אחד — הצעה שאולי נשמעת מצוין, אולם בפועל עלולה לגרום גם למקסיקנים שהסתדרו עד עכשיו עם מכונית אחת לקנות מכונית נוספת, והשימוש בה יגדיל עוד יותר את זיהום האוויר. כך פעמים רבות הפוליטיקאים רק מחריפים את הבעיה והופכים אותה לגדולה יותר, העיקר שהם לא ייאלצו להודות בטעותם או בחוסר היכולת שלהם למצוא פתרון אמיתי לבעיה.
אם כן, בשלב ראשון, הפוליטיקאים מקבלים החלטות מורכבות שמשפיעות על מיליוני בני אדם, וקשה להם לדעת מה תהיינה התוצאות האמיתיות של ההחלטות הללו, ואף יש סבירות גבוהה שהן תחרפנה את המצב. בשלב שני, אם אכן ההחלטות שגויות, אין לאזרחים שום אפשרות להימלט מהטעויות הללו ולהגן על עצמם, וכך מיליוני בני אדם עלולים לשלם בגינן מחיר כבד. כל זה נעשה גרוע יותר משום שהפוליטיקאים אינם מסוגלים להודות בטעויות שלהם ולתקן אותן, והם מעדיפים להמשיך ולחוקק חוקים נוספים שרק יהפכו הכול לגרוע יותר.
בפרק הבא נגלה כיצד הפוליטיקאים באמת מקבלים החלטות וממה הם לעולם לא יוכלו להתחמק.