לאחר שברחתי ממערכת יחסים אלימה בהמלצה של 'מרכז סיוע לנשים באלימות' הלכתי לפגישה אחת לשבוע עם מומחית לטראומה ואלימות.
התמדתי בטיפול, אך למרות זאת מספר חודשים לאחר מכן הייתי שוב במערכת יחסים שהיו בה אלימות רגשית וטלטלות נוראיות. רציתי מאוד להיחלץ מהמצב שבו הייתי ועשיתי כל מה שיכולתי: הגעתי לפגישה אחת לשבוע גם כשהבטן כאבה לי מרוב חרדה, התמדתי ב'היזכרות בטראומה' – טכניקה שבה משחזרים מהזיכרון אירועים טראומתיים שקרו בעבר, ואפילו חשבתי לשנות את השם שלי ושזה יביא לי גאולה. אבל אחרי כמעט שנתיים של טיפול לא היה ניכר שמצבי השתפר באופן מהותי.
באחת הפגישות המליצה לי המטפלת לקרוא את הספר 'טראומה והחלמה' של ג'ודי לואיס הרמן. לואיס הרמן טוענת שאנחנו רוצים לשכוח דברים נוראיים שקרו לנו, כאילו שאם נשכח מהם הם ייעלמו ולא נדע שהם בכלל התרחשו. גם מי שעשה רע לא רוצה לזכור דברים רעים שהוא עשה – ומי רוצה לדעת שהוא עשה דבר נוראיים? וכך גם מי שנעשה לו רע וגם מי שעשה רע מסכימים בשתיקה לשים את העבר מאחור.
ואולם, לעבר הזה יש חיים משלו עצמו. הוא מופיע בחלומות, במערכות היחסים הבאות, בהורים שאנחנו הופכים להיות, בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ובתקווה שלנו לחיים טובים יותר. ג'ודי לואיס הרמן טוענת שטראומות שנשכחו מתפרצות לבסוף באלימות במערכת היחסים, בהתמכרות, בחוסר יכולת להתנהל בצורה נורמטיבית ועוד, כך שאי אפשר באמת לברוח מזה. קראתי את הספר שלה כמו שקוראים תנ"ך, שוב ושוב. הספר אפשר לי להבין מדוע אני מרגישה חרדה עזה ובלתי מוסברת בכל מיני מצבים ומדוע הדחקתי אפילו מעצמי את זה שאני במערכת יחסים אלימה.
לילה אחד בדצמבר 2012 אמרתי לבת הזוג שלי לשעבר: "זו מי שאני ויש לי פוסט טראומה מורכבת". אני לא יודעת אם אכן הוגדרתי כך באמת, אבל עצם האמירה גרמה לי תחושה נפלאה. כל השנים ניסיתי להסתיר את החרדות, הפגיעות והטראומה ולהציג אישיות חזקה ומוצלחת, אבל זה תמיד התפקשש לי ונשארתי חלשה ונואשת. אבל באותו לילה קיבלתי את החולשות שלי, שזו מי שאני ויש בי גם פגיעות, חרדתיות וחלקים טראומתיים. כשהפסקתי לנסות להעלים את החלקים הפגיעים האלה ולהתבייש בהם ההשפעה שלהם על החיים שלי הלכה ודעכה, וכך הלכתי והשבתי לעצמי את השליטה על מהלך חיי.
ספרים שינוי את חיי. ג'ודי לואיס הרמן הושיטה לי חבל הצלה כשהייתי בתוך ייאוש גדול. רציתי גם אני לכתוב ספר. אני יודעת שרעיונות יכולים לשנות את מציאות חיינו.
